1. מכשירי שמיעה מסוג-קופסה, הידועים גם כמכשירי שמיעה מסוג-כיס או מיניאטוריים, גדולים מעט מקופסת גפרורים. היחידה הראשית והאפרכסת מחוברות באמצעות חוט. בעת השימוש, האפרכסת מוכנסת לתעלת האוזן, והקופסה ממוקמת בכיס קדמי. היתרונות שלהם כוללים פחות הפרעות, עוצמה גבוהה יותר, קלות שימוש, התאמה קלה, תוחלת חיים ארוכה ומחיר נמוך יותר, העונים על הצרכים של אנשים עם אובדן שמיעה חמור. עם זאת, קופסאות מכשירי שמיעה אלו מפיקות צליל שפשוף כשהן מונחות בכיס, המשפיעות על זיהוי הדיבור, והן די בולטות כשהן לובשות, ולפעמים גורמות לאי נוחות.
2. מכשירי השמיעה מאחורי-ה-אוזן (BTE) הם באורך 3-4 ס"מ ובצורת וו-, ממוקמים מאחורי האפרכסת. הצליל מועבר לתעלת האוזן דרך וו בצורת קרן של איל וצינור פלסטיק. היתרונות שלהם כוללים ללא חוטים, גודל קטן, דיסקרטיות, פחות הפרעות ויכולת להוסיף סליל אינדוקציה לשימוש בטלפון. החסרונות כוללים את הצורך בתבנית אוזניים שנעשתה במיוחד, חוסר היכרות ראשונית ואי נוחות בהתאמה.
3. מכשירי שמיעה-ב-אוזן (ITE) וב-תעלה-(ITC) הם מכשירי שמיעה קטנים עם יתרונות כמו היותם זעירים, דיסקרטיים, נטולי חוטים-, אינם דורשים כיסוי אוזניים נוסף, מספקים איכות צליל טובה ושיפור השמיעה. עם זאת, הם לא נוחים להתאמה, יקרים ודורשים התאמה אישית כדי להתאים לתעלת האוזן ולקונכיה של כל אחד. בשל עוצמתם הנמוכה, הם מתאימים רק לאובדן שמיעה בינוני ולא לירידה חמורה או עמוקה בשמיעה.
בעת בחירת מכשיר שמיעה, עדיף לפנות לבית חולים לבדיקת שמיעה מקיפה. באמצעות מכשירים כגון אודיומטריה, ניתן להעריך במדויק את מידת אובדן השמיעה לפני בחירת מכשיר שמיעה. אם אין בית חולים עם המתקנים הדרושים באזורך, ניתן להעריך את מידת אובדן השמיעה ואת כוח מכשיר השמיעה המתאים באמצעות בדיקת דיבור.
