ניתן לסווג מדי סוכר בדם לשני סוגים על סמך עקרון העבודה שלהם: פוטואלקטרי ומבוסס על אלקטרודות-. מדי גלוקוז בדם פוטואלקטריים, בדומה לנגני CD, כוללים חיישן פוטואלקטרי. היתרון שלהם הוא המחיר הנמוך שלהם, אבל החיסרון שלהם הוא שהחיישן חשוף לאוויר, מה שהופך אותו לרגיש לזיהום ומשפיע על תוצאות הבדיקה. טווח השגיאות הוא בערך ±0.8, ואורך החיים שלהם קצר יחסית, בדרך כלל מדויק עד שנתיים. לאחר שנתיים, מומלץ למטופלים המשתמשים במונים פוטואלקטריים לכיול אותם במרכז שירות. בבתי חולים יש בדרך כלל נציגים המבצעים תחזוקה שוטפת, בעוד שמדי סוכר ביתיים בדם דורשים תחזוקה של חיישנים פוטו-אלקטריים במרכזי שירות מורשים.
למדדי גלוקוז בדם המבוססים על-אלקטרודות יש עקרון בדיקה מדעי יותר. פתח האלקטרודה הוא פנימי, ומונע זיהום. טווח השגיאות הוא בדרך כלל סביב ±0.5. הם מציעים דיוק גבוה, אינם דורשים כיול בשימוש רגיל, ויש להם תוחלת חיים ארוכה.
מדי סוכר בדם מגיעים גם בשתי שיטות דגימת דם: -על בסיס מריחה ועל בסיס שאיבה-. מכונות המבוססות על -מריחה בדרך כלל דורשות דגימת דם גדולה יותר, מה שגורם לאי נוחות רבה יותר למטופל. דגימת דם מוגזמת עלולה להשפיע על תוצאות הבדיקה, בעוד שחוסר דם עלול להוביל לכישלון הבדיקה ולבזבוז של רצועות בדיקה. מדובר בעיקר במונים מסוג פוטואלקטרי. מדי סוכר בדם הדורשים דגימת דקירות- באצבע שולטים בנפח דגימת הדם, ומבטלים תוצאות לא מדויקות עקב נפח דם לא מספיק. הם קלים לשימוש; פשוט לטפטף טיפת דם על רצועת הבדיקה.
נכון לעכשיו, רוב מדי הסוכר בדם מיועדים לדגימת-דקירות אצבע, הדורשים איסוף דם. אמנם קיימים מדי סוכר ללא-דקירות-אצבע עבור מטופלים הזקוקים למדידות תכופות, הם יקרים מאוד. כדי להקל על אי הנוחות של דגימת-דקירות באצבעות, הוצגו שני מדי סוכר בדם מבוססי- זרועות.
